<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' כתובה פ"ג</h1>
<h2>דף נב.</h2>
דיני כתבה. דין התוספת כדין עיקרה. אין הכתבה נגבית עד לאחר מיתת הבעל או אם גרשה. ותקנת חכמים שנגבית מזבורית שדותיו. ולא תגבה משבח ששבחו נכסים לאחר מיתת הבעל, ולא משבח שהשביח הלוקח, אע"פ שבעל חוב גובה השבח. ואם בכתבתה מעות סתם נוטלת מפחות שבמטבעות, שאם נשאה במקום אחד וגירשה במקום אחר ומעות מקום נשואין טובים יותר נותן מעות מקום גירושין. מקום גירושין טובים נותן כמקום נשואין. אבל אם פירש בכתבתה מטבע ידוע בין בעיקר בין בתוספת הוי כדין המלוה חבירו ממטבע ידוע שנותן לו כמה שהלווהו. ולא תגבה רק מן הקרקע. אבל תקנת גאונים בכל הישיבות לגבות אחרי מות בעלה אף ממטלטלין. וכן כל שאר תנאי כתבה חוץ מכתבת בנין דכרין, שאומ' שאין יורשין כתבת אמן רק מן הקרקע. וטוב להוציא מספק ולכתוב בכתבתה ממקרקעי וממטלטלי ונמצאת אלמנה גובה ממטלטלי בלא תקנת הגאונים אם הם בעין. ודווקא לוקח מפקיע כתבה ממטלטלין אבל לא מקבל מתנת בריא לדברי ר"י בר ברוך, אבל לדברי ר"י מפקיע כמו מכר, שהרי מקבל מתנת בריא אלים מירושה דאוריתא, דתנן [גיטין מ"ח ע"ב], אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים, ומקבל מתנה בכלל משועבדים הוא, הילכך כי תקון גאונים לגבות כתבה ממטלטלי הני מילי מירושה, אבל לא ממקבל מתנת בריא. אבל מקבל מתנת שכיב מרע שאינה אלא מדרבנן אינה מפקעת בק"ו מירושה דאוריתא.
